סימנתי, היה זה יום בלתי נשכח!
איזה יום! מתי בפעם האחרונה חוויתם את התחושה הזו של שמחה אמיתית, חיבורים מרגשים, ולקיחת סיכון? כן, אני מדבר על היום שבו סימנתי את היעדים שלי ונתתי לדבר לקרות! הנה כמה נקודות שבלטו לי במהלך היום המטורף הזה:
רגעים שגרמו לי לחייך
- אפילו שנכנסתי עם מצב רוח של "וואלה, אולי אסיים את הסרה בזה".
- מה שמאמנים מכנים "כאב מוכר" – הגעתי למצב בו העיקולים הופכים לאתגרים שאנחנו אוהבים.
- החבר שלי, שלפני התקופה הזו רק אכל פיצה ביום שישי, גילה על עצמו שיש לו יכולת לרוץ מרחקים (הפיצה כנראה לא עשתה לו חסד).
אובססיה חדשה
שהגעתי הביתה, פתחתי את המחשב כדי לחפש עוד מידע ו…”אוי, הלוואי ויכולתי להוריד את עצמי באוויר!”.
תשמעו, זה לא סוד שאני מתה על אתגרים – אני לא מפחדת לשים את עצמי במבחנים וגם אולי לתפקד כמו דג שמחוך בברווז! שיעור המוזיקה היה אחד מזמן לא אכפת לי ממנו – אך השבוע הם פתאום נראו לי כה חשובים!
המסקנות שלי
אחרי כל הר געש הזה, יצאתי עם כמה שיעורים לרשת איתם לתחום שלי:
- לעדכן את עצמי: כשהעולם מתקדם, גם אני! אני לא מתכוונת להיות עדיין במדיה חברתית רק כדי לשתף את החתול שלי.
- שיתופי פעולה: יום אחד תעשה צעד אחד יותר, ובוקר אחד תתעורר לתוצאה מטורפת.
- ליהנות מהדרך: זה לא מספיק לסמן V, צריך גם להרגיש את האדרנלין צומח!
נחזור שוב על זה
וזה מה שהכי חשוב! חיים זה לא רק לשים מטרה ולעבוד כקופים. חיים הם מסע, והם בונים חוויות שייחקקו בלב!
אם יש משהו שאפשר לקחת מהיום הזה, זה שעם חיוך ותשוקה לכל דבר, אני ממש כאן כדי לסמן את המטרות שלי, והפעם זה בהחלט הולך להיות מרגש!