למה התייאשתי? נחזור אל השמחה!
אז, אני לא יודע איך להתחיל את זה, אבל התייאשתי. כן, כן, ככה פשוט! מה זה אומר? זה אומר שאני כאן כדי לחלוק איתכם את המסע שלי בדרכים הלא-כל-כך-מהנות של חיינו, אבל אל תדאגו, יש גם אור בקצה המנהרה! אז בואו נצלול פנימה!
מה השתבש בדרך?
ככה זה הולך: החיים הם כמו רכבת הרים. למטה, למעלה, למטה שוב— ורגע, איפה אתה? ניסיתי להבין למה דווקא אני כל הזמן “נופל”, ולכאורה, תשובות לא היו כל כך קלות. אני מזכיר לעצמי ש:
- כולם מתמודדים עם אתגרים: כן, גם השכן התותח שנראה תמיד בשיאו.
- לא הכל מושלם: אפילו אינסטגרם לא מחשיב את הימים הרעים.
- חיים הם לא תכנית טלוויזיה: יש קטעים שלא נראים על המסך.
המציאות שוחקת
המציאות לפעמים היא כמו סנדוויץ' בקפיטריה – לא תמיד מה שאתה רוצה. והחבר'ה למעלה יושבים ומסיתים אותנו להיות "מעולים תמיד". מה שצריך להבין זה ש:
- זה לגמרי בסדר להיות לא במצב רוח.
- החולשה היא לא תופעה נדירה, אפילו להחמיץ יום עבודה.
- מה שמשנה זה איך חוזרים מהמקום הזה.
הגעתי לנקודת מפנה
רגע, כשאני מסתכל על כל זה, אני מתחיל להבין – מה עושים כשלמרות הכל, אני רוצה לצחוק? אז קניתי כמה סוכרי סוכריה והרבה חופש – מה שגרם לי לקום מהספה (לובש פיג'מה, אל תשאלו) ולחשוב:
- להתמקד בדברים הקטנים שמבדים אותי!
- לצחוק על היום הרע, כמו סרט קומדיה שאינו נגמר.
- ולפעמים, פשוט לא לקחת את עצמי כל כך ברצינות!
קצת הומור לא יזיק
ככל שאני יותר מתבוסס בכישלונותיי, אני מתחיל לשאול את עצמי: איפה הקומיקאי שבי? \"אף אחד לא אפשר לי לחיות בקלולס\" – ואז אני מבין, זה בסדר! נו, אז בואו ניעשה את זה בצחוק!
אז מה למדתי בסופו של דבר?
מסתבר שהתייאשות יכולה להוביל לשינוי! בהחלטות הקטנות שלי, אני מתחיל להבין שלפעמים, כדאי רק להפסיק לרדוף אחרי הסיבה התמידית להצלחה וליהנות מהדרך. כי החיים קצרים מדי למאבק מתמשך!
ולכן, כשאתם מרגישים שהכל נגדכם, זכרו: שמחה לא תמיד מגיעה משיגים או משימות. די לשבור את הסיכויים, תרשו לעצמכם לתפוס אוויר ולצחוק על עצמכם. והכי חשוב – אל תשכחו לבדוק אם יש לכם סוכריות בשקית!