אחריי כל כך הרבה שנים, הגיע הזמן להניח את המפתחות
וכך, באירוע הכה מרגש הזה, החלטתי לכתוב את המכתב שלי לפרישה. אחרי שנים רבות של עבודה, כל דבר שמגיע לסיומו הוא תמיד רגע של התרגשות, וגם של קצת עצב. הרי, איך נוכל לשכוח את כל הימים הללו של חוויות, את כל השיחות המוזרות שקרו ליד הקפיטריה, ואת הקולגות שהפכו למשפחה?
מה אני לוקח איתי?
בזמן שנדמה לי שאני עוזב, במציאות אני לוקח איתי זכרונות, חברים ולמראה – גם כמה קילוגרמים של כסף מהקפה שהכניס אותי לחרדות על שיטת החישוב.
- חוויות מצחיקות: מי יכול לשכוח את הפעם שהבוס שלי קיבל כרטיס לראיון עבודה לאותו מועדון דגים?
- ערכים של עבודה קשה: העבודה לא הייתה תמיד קלה, אבל הלמידה הייתה חיונית.
- קשרים: חברים שהפכו למשפחה שנוכל להישאר בקשר. אל תשכחו לשלוח לי הודעה ביום שישי!
עכשיו זה הזמן לחגוג!
ובכן, בזמן שאני פונה לשלב הבא של חיי, חתונה עם הספה ופסטיבלים של טלוויזיה, אני מזמין אתכם להצטרף לחגיגה. אני מתכוון לחגוג את הפרישה בצורה הכי פחות מסורתית.
תוכנית חגיגות:
- מסיבת ברביקיו בפארק – יהיו המבורגרים, יהיו אגלות עם פיצה!
- שואו קומי להרמת ממן (שתשאיר לי חיוך לעוד שנים רבות).
- ולסיום, טיול בסוף השבוע – אם יהיה לי זמן אחרי הכל!
אז לא נתראה הרבה במשרד, אבל אתם תמיד בלב שלי – זכור אתכם בצחוק, באהבה ובקפה שהשארתם לי במכונה. תודה לכם על הכל, ועכשיו הגיע הזמן לשיחות על פרישה למנ"כ"ל – אני הראשון בתור!