איפה אלוקים היה בשואה?
שואת יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה אחת התקופות האפורות והכואבות ביותר בהיסטוריה האנושית. חוויותיהם של עמים שונים, במיוחד יהודים, במהלכה, עדיין מעוררות שאלות עזות על קיום ההשגחה האלוהית. אחת השאלות המרכזיות שצפות שוב ושוב היא: איפה אלוקים היה בשואה?
בשאלה הזו, מה מתבקש מאתנו?
בבחינת שאלות מהותיות שכאלה, אנו נדרשים לחקור את המשמעות של אלוהים בעידן של סבל כה גדול. מה ניתן להבין מהפער בין התיאולוגיה שהורגלנו אליה לבין המציאות שראינו כשהעולם החריב את עמו? הניתוחים ההיסטוריים, הפילוסופיים והדתיים בעקבות השואה מצביעים על הכאב והקונפליקטים הפנימיים שחוו יהודים רבים – השאלה אינה חדשה, אך היא נשארת רלוונטית.
נוכחותו של האל בעולם
אחת הגישות המרכזיות בשיח הזה טוענת כי עם כל כאב העבר, אלוהים היה נוכח, אף אם לא ברור מאליו כיצד. זהו רעיון קשה לעיבוד, אבל יש המאמינים שהנוכחות האלוהית מתבטאת באותם אנשים שהקדישו את חייהם להצלת אחרים, בכוח האמונה שהחזיק אנשים בעודם עדים לסבל.
- הנוכחות מוסרית: הרבה מהאנשים שפעלו למען הצלת יהודים, עשו זאת מתוך הכרה בעקרונות מוסריים עמוקים. האם זה מעיד על כוונה אלוהית?
- עדות לקיום של חיים: רבים ששרדו את השואה מדברים על חוויות של ביטחון אישי ותחושת שמירה, לעיתים כלפי הבלתי צפוי. מהו היחס בין חוויה זו לישותו של אלוהים?
- כוח התקווה: בלא מעט מקרים, אנשים שמרו על אמונה באלוהים, גם כאשר המציאות הייתה קשה מנשוא. כיצד מסביר דבר זה את הנוכחות האלוהית?
האם אלוהים ישב בצד?
הגישה המנוגדת לכך טוענת שהאל היה פסיבי, והאדם נותר לבד מול הכוחות של מי שסבבו אותו. כאן עולה שאלה מעצבנת: אם אלוהים הוא טוב ורחמן, מדוע לא התערב בהיסטוריה האיומה הזאת? כשהאדם עומד מול הכאב כזה, ניתן להרגיש את תחושת האשמה או הכעס.
אין תשובות קלות
הדעות חלוקות – על פי עדי ראייה, היו רבים שאיבדו את אמונתם או החלו לתהות לגבי משמעות החיים והאדון. האם אכן נהגה בנו מתוך השכחה? רבים שואלים: האם יכול היה להיות אחרת?
מה המסקנות מהשואה?
חלק מהמחקרים בעשור האחרון מנסים לגייס את המורשת כדי לייצר צווים לדורות העתיד. אולי נותר לנו לחפש את אלוהים לא רק בתיאולוגיה, אלא גם בפעולותינו שלנו? האם חובתנו היא ליצור מציאות שבה כולנו נוכחים כהכנה לגלות המשמעות האמיתית של הקיום שלנו?
תובנות נוספות
- תושא תרבותי וקהילתי: הדיון בנושא קיומו של אלוהים מתקיים גם בשדה הציבורי, בפולקלור ובתרבות. למדנו לבחון את השאלות הללו מזוויות שונות.
- פנים רבות לאמונה: אין תגובה אחת אחידה, ואמונה יכולה לשמש ערוץ להעמיק את הבנת השואה עצמה.
- לבנה ללבנה: המובילים בתודעה היהודית שואלים כיצד ניתן למנוע שואה נוספת? ישנה הכרה בכך שהסבל מחייב אותנו לפעול.
מסתורין ושאלות פתוחות
בין אם נתקבלו תשובות חד משמעיות ובין אם לא, השיח הלא נגמר הזה על מיקום אלוהים בשואה ממשיך ללוות אותנו. איש אינו מחזיק בתשובות מוחלטות, אך זה המקום להמשיך ולבצע בדיקות פנימיות. מה אם המוטיבציה שלנו תשבות? האם אנחנו מסוגלים להיות השינוי שכולנו מחפשים?
סיכום
השאלות הנוגעות למיקום האל בשואה משפיעות על רבות מהתחושות והטענות של דורינו. עם כל האתגרים האדירים, אולי פתרון יימצא באמצעות חידוש הדיון על האמונה ותפקידינו בחברה. חשוב לא להפסיק לחקור ולבקש – זה תמיד השלב הראשון בחיפוש האמת.