הפרידה הכי כואבת: עד הפעם הבאה!
לא כל יום אנו נאלצים להיפרד מחברה לעבודה, ובטח שלא כזו שהייתה לנו כולה "שיקול דעת" בקנקנת הקפה. כשהעבודה הייתה גם מסיבת קוקטייל, זה לא היה פשוט בשום צורה. אך כל סוף הוא גם התחלה חדשה, ולפני שאנחנו מתפזרים בבלבול, אני רוצה לשתף אתכם במסר הזה:
אז מה למדנו מכל המהומה הזו?
כשהיינו יחד, הרבה יותר מסתם שעות עבודה עברו עלינו. זו הייתה חוויה שנתנה לנו:
- הרבה צחוקים: מי שיכול לשתף אותנו בקפה בזמן שכולם מסביב מתעסקים במחשבים, יודע שאין תחליף לחבר'ה.
- תמיכה לרגעים קשים: כשנתקלים בעבודות שאף אחד לא רוצה, כמו המגהצה המאובזרת של מחברת מחקר, המעטפת שלנו הייתה החיבור.
- ביקורות על אוכל חדר האוכל: 'צלי בקר' ואז… 'הו, לא. זו הייתה אפל בתחפושת'.
והמסקנה?
כשהחיים הם כמו משרד פתוח – לפעמים יש רעש, לפעמים יש כאוס, אבל תמיד יש מקום לצחוק ולחברות. ובלב שלנו עובר ברור: אם הייתם שואלים אותי לפני שנה מה אני חושב על פרידה אלומת רגש, הייתי בוודאי מציע לסגור את השיחה בהנפת ידיים.
תודה, תודה ושוב תודה!
לאחר כל החוויות המשותפות והזיכרונות שאותם לא ניתן לזכור אחד אחד, אני רוצה להודות לך:
- על שאת החברה הכי מדהימה שפגשתי באוניברסיטה של העסקים.
- על תשלומי האכלת הצהריים, שהשאירו לנו יותר כסף לדברים חשובים – כמו קפה רשת.
- ועל שאף פעם לא הסתבכנו בסכמים, כי אתה יודע שתקשורת טובה היא המפתח להצלחה (או לפחות לדרך לרכב המהיר).
אז מה הלאה?
שום דבר לא "סוף דרכה", רק שינוי כיוון. נכון, העובדה שהמנהל עוזב פחות נעים מ-"אני לא רוצה להיות במשרד לבד". אבל בטוח שנפגש גם מחוץ לשעות העבודה – על קפה, קוקטיילים או אפילו הרפתקאות חדשות.
עד הפעם הבאה!
אספתי את המילים החמות האלה ומחכה לעדכון הבא ממך. ואל תשכחי, תמיד יש מקום בשפה המשותפת שלנו, ורק נותר לי לאחל לך את כל ההצלחה בעולם. ו… שיהיה גם טעים!