עד השמים, אבא
אבא, כשאני יושב לכתוב לך את המכתב הזה, יש לי כל כך הרבה דברים לומר, וכל כך מעט זמן להסתדר עם הרגשות שלי. אפשר לומר שאני מרגיש כמו טלוויזיה ישנה, מתכוונן לערוץ הנכון שבעצם לא קיים יותר. זה לא קל. אבל ננסה בכל זאת!
זיכרונות מתוקים
לזיכרונות יש כוח כמו ששוקולד חם יש בכמיהה. אני זוכר את השיחות שלנו, את הצחוקים, את הסיפורים שאין להם סוף – וכל פעם כשהייתי מתלונן על פציעות מהמשחקים בחוץ, היית אומר לי: "זה בסדר, תחשוב על זה כמו קעקוע, רק בלי הכאב הקבוע". אני מתגעגע לשנינו משתעשעים יחד כמו ילדים.
מה למדתי ממך
- אומץ: גם כשהתמודדנו עם קשיים, תמיד היית שם להראות לי איך להתחזק.
- אהבה: אהבת אותי כמו שאף אחד אחר לא יכול. גם כשחטפתי מכות, תמיד הייתה לי חיבוק חם בצד.
- הומור: היית עושה את הדברים הלא הכי נכונים לייצר חיוכים – גם כשזה לא היה כל כך נעים.
לא מתישהו, עכשיו
אני שואל את עצמי כל יום, מה היית אומר לי אם היית כאן היום? מה היית מציע לי לעשות? האם היית צוחק עלי כשהייתי מתעצבן מעבודות הבית? או שהיית מקדיש לי זמן וישב יחד על כוס קפה?
כל יום אני רואה אותך בעיניים של ילדיי, אני רואה את החיוך שלך כשהם צוחקים ואני לא יכול אלא להרגיש את הנוכחות שלך סביבנו. אתה חלק ממי שאנחנו, וכל צחוק שלהם הוא זיכרון מחדש של מה שאני חש בזמנך.
ההכנה הנחוצה
כשאני מתמודד עם החיים, אני מנסה לזכור את כל מה שלקחתי ממך. ואני יודע שיהיה נחמד מאוד אם תוכל לשמור עלי מלמעלה, כי מי יודע, אולי יש גם שם מסלול ארוך לעומת המסלול פה?
תודה, אבא
בסופו של דבר, אני רק רוצה להגיד תודה. תודה על כל מה שעשית, על כל רגע שהיית איתי, על כל שיעור שאתה מעביר לי גם היום. אני אמשיך לחייך, גם כשהזמנים קשים; אבטיח להחזיק בך בזיכרון ולא לשכוח את המסרים שלך.
לסיום, עם הרבה אהבה
אני אוהב אותך, אבא. אתה נמצא בליבי, בכל בוקר שאני קם, בכל היסטיה שצוחקת. תמשיך לכוון אותי מלמעלה, כי אני עדיין כאן ונלחם, כמו שתמיד רצית. עד שניפגש שוב, נשאר כאן, לחיות את החיים שאתה היית גאה בהם.