סוף דרכי – מכתב פרידה מעבודה
חבריי היקרים, הגיע הזמן שאני אשאיר את המשרד הזה מאחור, וכל מה שנשאר לי זה לכתוב את מכתב הפרידה שלי, שהיה לי חשקת לכתוב אותו מאז שאני זוכר את עצמי. אל דאגה, תכינו את הממחטות שלכם – המכתב הזה הוא גם קומדיה וגם דרמה!
מחשבות על ימים עברו
נראה לי שהזמן טס כשנהנים, או כשיש לכם כוס קפה ביד ואתם ממתינים למייל שמפליץ לכם את הפתרון העסקי שאתם או דלאי לא יודעים מה זה. אני זוכר את היום הראשון שלי כאן – הייתי יותר נבוך מסלפי של חתול שנראה כמו לחמניה. וכך, התחלתי את המסע שלי:
- נפגשתי עם צוות מדהים – כל הבוס והעמיתים למקצוע שלחו לי חיוכים, כאילו אני סוכריה על מקל!
- השתתפתי בפגישות שלא ייראו לעולם על יוטיוב – הגיע הזמן להודות, שחלק מהן היו כמו סרטי אימה מודרניים.
- גיליתי את הסוד של מכונת הקפה – כן, אני זה שהמציא את החקירה "שני סוכר או שלושה?"
זיכרונות מדליקים
לא יכולתי לסיים בלי להזכיר את הרגעים שגידלו אותי והפכו אותי לאדם שאני היום (או לפחות לאדם שיכול למצוא לאן הלכו כל כוסות הקפה):
- ביליתי שעות רבות על תוכניות שדיברתי עליהן בשפת בייטים – דיברתי על כל מיני דברים, אבל גם על קוף שעומד על רגל אחת.
- פעמים רבות ניסיתי להסביר מה שאני חושב – כיתה ב' הייתה מהנה יותר, אבא שלי אף פעם לא הבין אותי!
- לא שכחתי את ארוחות הצהריים המשותפות – ברור שהתמודדות עם המטבח המשרדי הייתה יותר כמו משימת הישרדות!
לסיום, תודה רבה!
אז כפי שאתם רואים, אני עוזב אתכם עם עט בעודי זורק כובע על העיניים, גאה בכל מה שהשגתי כאן! אני רק רוצה להודות לכל אחד ואחד מכם על הרגעים, הצחוקים והפגישות השונות; אתם ממש כמו משפחה בשבילי (אף אחד לא ידרוש ממני לבוא לחגים, נכון?). אל תשכחו לשלוח לי עדכונים, ואני מבטיח לגבות את כל התוכניות שלכם עם 'צוחק אני'.
אז ביי ביי לכולם, ושיהיה לכולנו בהצלחה בהמשך!